החלטה בתיק עלב"ש 58/09

 1. המערער הואשם יחד עם שלושה קצינים נוספים בעברה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שבעטיה נגרם מותו של החייל אסף וקסמן ז"ל במהלך תרגיל שבו נטל חלק המנוח.

בפרשה זו הוחשדו בתחילה 7 קצינים, אך לאחר שימוע שנערך להם בתום החקירה, החליט הפצ"ר על הגשת כתב אישום נגד 4 בלבד, ונגד המערער בכלל זה.

כתב האישום הוגש לבית הדין המיוחד. הדיון בו עומד להיפתח בימים אלה.

בטרם החל, עתרו באי כוח המערער לגילוי כל חומר הראיות, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (החסד"פ), קרי ל"גילוי" הנימוקים שהניעו את המאשימה לחזור בה מכוונתה הראשונית להעמיד לדין שלושה קצינים נוספים. נימוקים אלה, כך לטענתם, יסייעו למערער להעלות טענה של "הגנה מן הצדק" במהלך המשפט שיתנהל נגדו.

על אף התנגדות התביעה לפירוט הנימוקים הנ"ל משום שאין מדובר לטענתה בחומר חקירה, הורה נשיא בית-הדין המיוחד בהחלטתו המנומקת והמפורטת מיום 16/3/2009 כי בנסיבותיו של מקרה זה, ובעיקר בשל העובדה כי בעקבות השימוע שינתה התביעה את דעתה, עליה לפרט "בראשית הנמקה", לפחות, את הטעמים לשינוי שחל בעמדתה להעמיד לדין 4 קצינים בלבד, ולא את כל השבעה, כפי שסברה בטרם השימוע.

התביעה נהגה בהתאם להחלטה וביום 19/3/2009 העבירה לנשיא בית הדין המיוחד את נימוקיה, שלפיהם הסיבה לשינוי שחל בעמדתה בעקבות השימוע, אין מקורה במתן טובת הנאה למי מהחשודים האחרים, אלא מטעמים ראייתיים (העדר תשתית ראייתית מספקת) העולים מחומר החקירה עצמו. אלה התקבלו לאחר הערכה מחודשת של הראיות שנערכה בעקבות השימוע.

נשיא בית-הדין המיוחד הורה בו ביום להעביר הודעה זו של התביעה לסנגורים של כל הנאשמים ובכך סיים טיפולו בבקשת המערער.

באי כוחם של המערער לא הסתפקו בהודעה זו שהיא, לדעתם, לקונית ותמציתית מדי, ומכאן הערעור שבפניי, שהוגש על ידיהם על החלטתו זו של הנאשם. לטענתם, אין להסתפק בנימוקים שפירטה התביעה בהודעתה. היה על הנשיא, לדעתם, להורות לתביעה (בהחלטתו מיום 19/3/2009) "ליישם" באופן אחר את החלטתו מיום 16/3/2009, היינו על ידי הנמקה מפורטת יותר של הטעמים שהניעו אותה להימנע מהעמדה לדין של חלק מהחשודים.

2. אין כל ממש בערעור זה.

אף אם אניח כי המבוקש על ידי באי כוח הנאשם הוא "חומר חקירה" נוסף, כמשמעותו בסעיף 74 לחסד"פ, והנחה זו אינה משקפת כלל את דעתי ואת דעת הפסיקה (ראו, למשל, בש"פ 4357/05 אבו חטאב נ' מדינת ישראל (2005)), די בחומר או במסמך שהועבר אליהם כדי לקיים את הוראת נשיא בית-הדין המיוחד בהחלטתו מיום 16/3/2009.

לא ברור כלל מהו הפירוט או ה"יישום" השונה של החלטה זו שמבקשים הסנגורים. התביעה הבהירה בהודעתה הקצרה, אך המנומקת די הצורך, כי במסגרת הליך השימוע שוכנעה כי חומר הראיות המצוי בידה, ולא חומר חקירתי חדש, נעדר תשתית עובדתית לכאורית מספקת להעמדתם לדין של שלושה חשודים נוספים, ועל כן שינתה את דעתה. די בהנמקה זו, כאמור, כדי לקיים את הוראת נשיא בית-הדין המיוחד להציג בפני הנאשמים "ראשית הנמקה" בעניין זה.

3. זאת ועוד: על החלטת נשיא בית-הדין המיוחד לא ערער, למעשה, המערער.

באי כוחו אף מדגישים בכתב הערעור, כי החלטת הנשיא והנמקותיה מקובלים עליהם.

אם כך, תוהה אני. כיצד ניתן לערער על "החלטת ההמשך" להעביר את "המסמך", ובו הודעת התביעה הנ"ל, לעיון הסנגורים, ובכך לסיים את הטיפול בבקשת הנאשם לפי סעיף 74 לחסד"פ? משמעותו של ערעור מעין זה היא קבלת ההחלטה (והנמקתה) שלפיה נעתר בית-הדין המיוחד לבקשתו בד בבד עם אי קבלת ה"חלק המשלים" שלה, שהורה על סיום הטיפול בבקשה לאחר שהתביעה קיימה את הוראותיו.

אין, לדעתי, להיעתר להליך ערעורי מעין זה, שאינו תוקף את ההחלטה עצמה והנמקתה, אלא את הימנעותו של בית-הדין מלחייב הנמקה מפורטת יותר של התביעה.

לו נימוקי התביעה או "ראשית ההנמקה" לאי הגשת כתב אישום נגד חלק מהחשודים או המעורבים אינם מקובלים על המערער, רשאי הוא לעתור לערכאה המוסמכת - בג"ץ, אשר היא, ורק היא, מוסמכת לדון בעתירות מעין אלה, שעניינן תקיפת החלטת רשויות התביעה בעילות מנהליות כאלה או אחרות.

אין להמיר אפשרות זו בפנייה לערכאה הדיונית המבררת את האישומים, לפי סעיף 74 לחסד"פ, כאשר, כאמור, אין מדובר כלל ב"חומר חקירה" שאליו מתייחסת ההוראה הנ"ל.

4. בהקשר זה יש, לדעתי, לקבוע, כי נימוקי התביעה או המאשימה העומדים ביסוד החלטתה להעמיד, או שלא להעמיד, לדין חשודים, אינם, מעצם טיבם ומהותם, חומר חקירה שבו רשאי הנאשם לעיין מכוח הוראת סעיף 74 לחסד"פ. כך אף אם החלטה בעניין זה (הנמקתה) השתנתה בעקבות הליך של שימוע.

5. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.